פעם בשנה, מישורי הסרנגטי השלווים שבטנזניה מתעוררים לקול דהירת פרסות המונית של עדרי גנו, זברה, אנטילופות וצבאים הנודדים אל שמורת מסאי מארה בקניה בחיפוש אחר אזורי מרעה ירוקים ורעננים. תופעת טבע מרשימה זו ידועה בשם "הנדידה הגדולה" שכשמה כן היא – תקופה בה מיליוני פרסתנים עוזבים את הסרנגטי בטנזניה ויוצאים למסע מרתק ומאתגר של כ-800 ק"מ עד לקניה השכנה.
עבור צופה מהצד, מדובר ככל הנראה בהצגה הטובה בעולם, הטבע במלוא תפארתו מוכיח לנו שכאן רק החזק שורד, שכן הנדידה הגדולה היא לא פחות מסרט מסע מרתק שכולל המלטות זריזות בצל החשש מטורפים שאורבים בדרך, ערבות הדדית ויצר הישרדות מאחד ומפתיע של חיות הבר.
מתי קוראת עונת הנדידה בסרנגטי?
הטבע, כדרכו, לא פועל כמו שעון שוויצרי, יש לו את הזמן שלו ובעלי החיים שנעים בעקבות מקורות מים טריים ועשבים ירוקים, מצייתים רק לו. בשל כך, אפשר לומר כי עונת הנדידה תלויה בכמות המשקעים שירדו במהלך השנה ולכן, תחילת תקופת הנדידה משתנה בהתאם. אבל אם להיות קצת יותר מדויקים, פחות או יותר בסוף חודש מאי, בתום העונה הגשומה, מתחילים מישורי הסרנגטי שבצפון טנזניה להתייבש ולהצהיב ומקורות המזון הולכים ומתמעטים. חוקרים שעקבו אחר מסלולי הנדידה טוענים כי אף על פי שהנדידה הגדולה מתרחשת באופן מחזורי פעם בשנה, המסלול כמעט אף פעם אינו זהה ותחילתו תלוי, כאמור, בכמות הגשם. ככל שמופעי גשם הולכים ומתמעטים והסרנגטי מתייבש מעשב טרי, כך מתחילות חיות הבר להתכונן לנדידה הגדולה לקניה.
בין החודשים מרץ-אפריל מקורות המזון כבר דלים עד אפסיים והעדרים מתחילים לנוע בהמוניהם צפונה, ועל הדרך מדשנים את האדמה עם גלליהם, כך אגב, מתקיים לו מעגל החיים ב"סירינגיטו" או בשפת בני המסאי "המקום בו האדמה ממשיכה לנוע לנצח". בחודשים אוגוסט-ספטמבר העדרים העצומים כבר מגיעים לפתחה של שמורת מסאי מארה ומתכוננים לחציית נהר המארה, אל עבר השמורה המוריקה. כאן מתרחש פלא טבע נוסף – חיות הבר פועלות במה שנדמה כערבות הדדית ביניהן. כיוון שנהר המארה עמוס בתנינים רעבים שרק מחכים לארוחת צהריים דשנה, עומדות החיות על שפה הנהר ומחכות לשאר העדר שיגיע, מתוך הבנה שאם יחצו כגוש אחד יהיה לתנינים הרבה יותר קשה לטרוף אותן מאשר אם יחצו אחת אחת. מדובר במחזה פשוט מרהיב, שוו בנפשכם את מראם של מאות עדרי פרסתנים עומדים צפופים על שפת הנהר כשלפתע, ללא כל הודעה מוקדמת, שועטים קדימה, חוצים בסערה את הנהר אל המישורים הרחבים של קניה ומשאירים מאחוריהם רק ענני אבק.
איך הם מחליטים מתי לחצות את נהר המארה?
בשונה מהאריות הטריטוריאליים, אצלם ישנו מנהיג להקה ברור, לעדרי הגנו והזברה אין טריטוריה או מנהיג שיוביל את המחנה, ברגע שהראשון קופץ למי הנהר, מיד שועטים רבבות פריטים אחריו, צמודים זה לזה כדי למזער נזקים ולחצות בשלום. אם חלילה ייתפסו הראשונים בין שיניו של תנין רעב, יגיע גנו אחר שיוביל את המסע. תהייה פילוסופית שעולה בנושא זה היא שכנראה עבור הפרסתנים השאלה "אם כולם יקפצו מהגג, אז גם אני אקפוץ?" דווקא כן תופסת.
איזה בעלי חיים תראו בעונת הנדידה?
מאחר ופרסתנים כגון זברות, גנו, צבאים ואנטילופות אינם בעלי חיים טריטוריאליים, הם נוטים לנדוד במהלך חייהם ולנוע בין השמורות. מדוע הם עושים זאת? התשובה היא די פשוטה – פרסתנים ניזונים מעשב ועשב צומח היכן שיורד גשם. לכן, עם תום העונה הרטובה שהניבה מקורות מזון רבים ולאחר שכילו את העשב למאכל, מתחילים העדרים לנוע בעקבות הגשמים בחיפוש אחר מקורות מזון טריים. בעקבותיהם נודדים גם מיני טורפים כגון צ'יטות, ברדלסים או אריות צעירים שעדיין לא הקימו להקה.
הטורפים הנודדים נוטים לארוב לבעלי החיים הנודדים ולזנק עליהם ברגע המתאים, כך שניתן לומר בבטחה שספארי בעונת הנדידה יפגיש אתכם עם אחד המראות הכי טריוויאליים של הטבע – מאבק אלים על החיים והמוות שבסופו – רק אחד שורד.
בטיול שלכם לאפריקה וודאי תרצו לראות כמה שיותר בעלי חיים, אל חשש, השמורות עמוסות במגוון רחב של חיות בסביבתם הטבעית – להקות גדולות של אריות, לביאות, צ'יטות, ברדלסים, קרנפים, תאואים, פילים, ג'ירפות, זברות ועוד מחכים לכם ממש בכל פינה, אבל הייחוד של עונת הנדידה הוא שבין החודשים אוגוסט-ספטמבר תמצאו את ריכוז בעלי החיים הגבוה ביותר בסרנגטי שכן אלפי עדרים של פילים וראמים נודדים גם הם בתוך השמורה ומצטרפים אל בעלי החיים שכבר נודדים צפונה, לכיוון הגבול בין טנזניה לקניה. מאידך, בעלי חיים רבים אינם נודדים משמורה לשמורה, כיוון שהם לא תלויים במקורות מזון מהאדמה, אלא מבשרן של חיות אחרות המתגוררות בשמורה. אריות ולביאות למשל, הם בעלי חיים טריטוריאליים שאינם עוזבים את מקום המחיה שלהם וניזונים מציד של חיות חלשות יותר העוברות בסמוך לטריטוריה שלהם. גם בעונת הנדידה, תוכלו למצוא את בעלי החיים הטריטוריאליים במקומות הייעודים ברחבי השמורות במדינה.
מתי הכי כדאי להגיע, ולאן?
כאמור, הנדידה הגדולה נעשית בעקבות כמות ומסלול הגשמים. כדאי לזכור כי מאחר ומדובר במיליוני פרסתנים, אפשר להעריך כי הראשונים לחצות את נהר המארה יעשו זאת בתחילת חודש אוגוסט האחרונים לקראת סוף ספטמבר וכבר באוקטובר, הם מתחילים במסעם חזרה, בעקבות הגשמים, אל טנזניה השכנה.
בחודשים אוקטובר-נובמבר נמצאים העדרים סמוך לנהר המארה ומתחילים לנוע דרומה בעקבות הגשמים והעשב הטרי. בחודשים דצמבר-ינואר העדרים מתרכזים בחלקה הדרומי של שמורת הסרנגטי ובאזור השימור הנגורונגורו. בחודשים פברואר-מרץ מתרחשת עונת ההמלטות! תקופה בה מיליוני צאצאי גנו מגיחים לעולם, בתום תקופה זו מתחילים העדרים לנוע צפונה. בחודשים אפריל-מאי תוכלו למצוא את העדרים בדרום-מערב הסרנגטי, כאשר מסלולם הוא צפונה לכיוון נהרות המארה והגרומטי הרחוקים. בחודשים יוני-יולי מתחילים העדרים להתפצל, חלקם פונים לכיוון צפון-מערב הסרנגטי, דרך מישורי מוסאבי, וחלקם עוברים במרכז הסרנגטי, דרך אזור סרונרה ולובו. בחודשים אוגוסט-ספטמבר העדרים נמצאים בנקודה הצפונית ביותר – אזור נהר המארה המהווה גבול בין טנזניה לקניה, שם הם מתכנסים ומחכים לרגע הנכון בו יחצו בסערה את הנהר עמוס התנינים, אל עבר השדות המוריקים של קניה.
אם אתם מעוניינים לצפות באירוע טבע מרהיב זה ושואלים את עצמכם מתי הכי כדאי להגיע, היוועצו איתי, על מנת שנבטיח שתגיעו למקום הנכון בזמן הנכון. מובטח לכם מופע הטבע המרהיב ביותר.
