גורילות ושימפנזים ברואנדה

רואנדה היא הארץ המפותחת ביותר מבין שלוש המדינות בהן ניתן לראות את גורילות ההרים בסביבת מחיתם הטבעית. הארץ השכילה להבין את הפוטנציאל התיירותי העצום (הכולל הכנסות במטבע חוץ) שיש לשמורה להציע. המקום שמור ומפוקח על ידי משמר מיוחד הכולל ריינג'רים חמושים. לנוחות התיירים הוקמו לודג'ים מפנקים (ויקרים), ותמורת התענוג של שהייה בת שעה (אולי קצת יותר) במחיצת היצורים המקסימים הללו, מנפיקים רשיונות (Trek Permits) שערכם יכול להימדד בזהב – 1,500-1,000 דולר תלוי בעונה, בגודל הקבוצה ובביקוש.

הגורילות עצמן חיות ביערות הגשם שעל המורדות של הר קריסימבי. הן חיות במשפחות ונמצאות בנדידה יומית בחיפוש אחר מזון ומחסה. הריינג'רים של השמורה מכירים את ההרגלים שלהן ומעודכנים ברמה יומית היכן נמצאות המשפחות.

ההתחקות אחר משפחות הגורילות אינה "טרק" (שביל מוסדר כהגדרתו). אלא בעיקרה הליכה ביער גשם, לעיתים סבוך, כאשר הריינג'רים מפלסים את הדרך באמצעות מצ'טות לקבוצת התיירים המצומצמת שהם מובילים. לעיתים מדובר בהליכה של שעה, לעיתים שעתיים וחצי ואף יותר, כדי להגיע ליעד – בהתאם למשפחה שנבחרה בעבור הקבוצה שלך ולמיקום שבו היא בחרה להיות באותו יום.

וכמובן שמספר הפרמיטים מוגבל (לפי אחד הנתונים רק 96 איש מורשים להיכנס למתחם הגורילות ביום אחד, מחולקים ל-12 קבוצות של 8 איש לכל היותר), כל זאת כדי שהאורחים לא יהיו רבים יותר מבעלי הבית וכדי שהחיים ב"טבע" לא יהפכו לסוג של "גן חיות". הדגש הוא לשמור את הגורילות ללא מבקרים וללא הפרעות ברוב שעות היום.

התצפית עצמה היא חוויה מפעימה במיוחד. היצורים הענקיים, בייחוד הזכרים הבוגרים, המגיעים למשקל של 180 ק"ג, הם בריות עדינות הניזונות בעיקר מצמחייה. הדמיון הפיזי וההתנהגותי לבני האדם משאיר אותנו נפעמים. אפשר להתבונן ביחסים שבין הזכרים לנקבות, בהתנהגות הילדותית ובמשחקים של הגורים הצעירים, בהרגלי האכילה והמנוחה – משל אנחנו צופים בסדרת ריאליטי על בני אדם.

מי לא יילך בטרק הגורילות?

ילדים מתחת לגיל 15 אינם מורשים. יאלצו לוותר על התענוג גם אלו שמחיר הפרמיט נראה להם יקר ולא כדאי, המתקשים בהליכה (למרות שאפשר להזמין נשיאה בסוג של "אלונקה" – אופציה בתוספת עלות לא זניחה) ואלו שפארק וולקנו או הזמן הנדרש לביקור בו אינם משתלבים בתוכנית הטיול שלהם.

שימפנזים וקופים אחרים

נוסף על הגורילות, או כתחליף להן, אפשר לראות שלל קופים אחרים ברואנדה:

בראש ובראשונה השימפנזים, השייכים גם הם למשפחת קופי האדם. את השימפנזים אפשר למצוא בפארק הלאומי Nyungwe כמו גם ביער Gishwati, אם כי במספרים קטנים יותר. השימפנזים, יצורים חברותיים, חיים בלהקות גדולות ומשוטטים כל יום, מחפשים מזון ומדי פעם צדים יונקים קטנים יותר. הם בונים קינים חדשים בין ענפי העצים בכל לילה. בהגיענו לביקור נשמע את קריאות השימפנזים מהדהדות ביער הרבה לפני שנראה אותם. זהו סוג של תקשורת שמטרתה לקרוא לחברי הלהקה להגיע. כדי לצפות בשימפנזים, יוצאים לדרך בשעות הבוקר המוקדמות. הסיור עשוי להימשך בין שעה ומחצה ועד הליכה בת מספר שעות, בהתאם למיקום הלהקה.

בשני המקומות שצוינו המסלולים עשויים להיות תלולים, והדרך חלקלקה ובוצית. יש לבוא מצוידים בנעליים גבוהות מתאימות להליכה, וכמו כן נדרשת רמת כושר בסיסית לצורך ההליכה. יש להזמין את הסיורים מראש, כדי לקבל היתרים בזמן.

את הקופים הזהובים (Golden Monkeys) נמצא בפארק הלאומי וולקנוס וכן ביער Gishwati. בשמורת וולקנוס ישנן שתי קבוצות של קופים זהובים שניתן לעקוב אחריהן: האחת במורדות הר קריסימבי והשנייה ביער הבמבוק בהר סאביניו. זה מסלול טיול קל יותר וזול בהרבה ביחס לטרק הגורילות. מומלץ לכל מי שמוותר מסיבה כלשהי על מסלול הגורילות.

קופי קולובוס הם זן של קופים סופר-ייחודיים. נמצא אותם ביער ניונגווה. קופים אלו מתאפיינים בצבעם השחור-לבן ובשיערם הארוך. הם משאת נפשם של חובבי טבע רבים ומשמשים השראה לצלמים.