פארק הרי הגעש (קרוי גם "פארק וירונגה")

פארק הרי הגעש ברואנדה, הידוע כפארק וולקנו – Volcanoes National Park , הינו שמורת טבע גדולה בצפון מערבה של רואנדה.

"בליבה של מרכז אפריקה, במקום גבוה כל כך, שיותר מלהיות מיוזע ממאמץ, אתה רועד מקור", כתבה חוקרת הגורילות הידועה דיאן פוסי, "ישנם הרי געש עתיקים, המתנשאים בעוצמה לגבהים של 4,500 מטר, עטויים כמעט לחלוטין ביערות גשם מוריקים – 'הוירונגה' (The Virungas) הם נקראים בלשון המקום".

פארק לאומי וירונגה

הפארק הלאומי כולל את קבוצת הרי הגעש הכבירים הללו ונועד לשמר את המדרונות התלולים של הרכס המרהיב הזה ולהגן עליהם. הפעילות האחרונה של הרי געש אלו התרחשה לפני יותר מ-60 מיליון שנה, כך שאפשר לומר בוודאות כמעט מוחלטת שאין יותר שום פעילות וולקנית באזור. פסגת קאריסימבי (Karisimbi) היא הפסגה הגבוהה ביותר ברכס ומתנשאת לגובה של 4,507 מטר. מלבדה כולל הרכס עוד 4 פסגות ברואנדה ו-3 נוספות מעבר לגבול הבין-לאומי עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בפסגת ביסוקה (Bisoke), הפסגה השנייה בפופולאריות, בתוך הלוע הכבוי של ההר, שוכן אגם שצבע מימיו ירוק-טורקיז – וזו כמובן סיבה טובה ל"עליה לרגל".

האזור הוא בית גידולן של גורילות ההרים – מין הנמצא בסכנת הכחדה. מעריכים כי כשליש מאוכלוסיית קופי אדם אלו חיה בתוך השמורה. לבד מהגורילות זהו בית הגידול של יותר מ-1,000 מיני יונקים, ציפורים, זוחלים ודו-חיים. צמחיית האזור מגוונת וכוללת יערות גשם ירוקי עד, יערות במבוק, שטחים פתוחים מכוסים בעשב, אדמות ביצה וערבות דלות צמחייה.

המשוטטים במדרונות התלולים, בתוך יער הגשם הסבוך, יגלו משפחות של גורילות וישמעו את ציוצם המופלא של יותר מ-200 מיני ציפורים, חלקן מרהיבות עין, במה שנראה כמפגן אומנות מרשים של הטבע. במהלך השיטוט עשויים להיתקל גם בקופים מוזהבים (Golden Monkeys), שקריאותיהם הרמות מפלחות את שלוות היער.

מגוון הפעילויות בשמורה הוא גדול מאד: שבילי ההליכה כוללים כמה טרקים מרהיבים, בחלק מהנחלים מתקיימות פעילויות שיט, בדרך כלל בקנו, ואפשר גם לצאת לרכיבה על אופני הרים. ביקורים בכפרים המקומיים וסיורים במערות מוסנזה (Musanze) הם אטרקציות נוספות שיעניינו את המבקרים באזור.

סביבת פארק הרי הגעש

ברדיוס של יום הליכה סביב הפארק מתגוררת אוכלוסייה מקומית המונה 5-4 מיליון תושבים, החיים בתנאי קיום קשים. זהו אזור עם צפיפות אוכלוסין גבוהה. קיומם של תושבי המקום מבוסס במידה רבה על אוצרות הטבע של הפארק. השימוש באוצרות הטבע יכול להיעשות באמצעות שוד, ביזה והשמדה איטית שלהם, או, מנגד, על ידי טיפוח הפארק, קידום התיירות והפיכתה למקור הכנסה חשוב לאזור, אשר יכול לפרנס אוכלוסייה שלמה בכבוד. זהו האתגר העומד בפני הממשלה והשלטונות המקומיים, וללא ספק שנת הקורונה, שבלמה את התיירות כמעט לחלוטין, לא היטיבה עם המצב.

הביטחון בשמורה נאכף על ידי שומרים – ריינג'רים, המצוידים ברובים. תפקידם הוא לפקח על הסדר ולמנוע ציד פילים המתקיים לשם סחר בשנהב, ציד ודיג בלתי חוקיים, חטיפות והברחות גבול בין רואנדה לקונגו השכנה. גניבת עצים או פחם גם היא תופעה נפוצה.

הכפריים באזור מתפרנסים בעיקר מחקלאות, מגידול בעלי חיים ומדיג, אולם בגלל דלות אמצעים והיעדר ידע, היבולים דלים מאד. הריחוק הפיסי, מיעוט דרכי הגישה והיעדר משרות עבודה, לבד מחקלאות, מקשים על הקיום. רוב האוכלוסייה באזור חי מתחת לקו העוני המחפיר (1.9 דולר ליום לאדם על פי הגדרת האו"ם).

בשנה טובה ענף התיירות באזור עשוי להניב 175 מיליון דולר. מבינים מדוע הפֵּרמיט (הֶתֵּר) לביקור הגורילות יקר כל כך? אה – יש עוד סיבה: אנחנו (האנושות) מעוניינים לשמר את הגורילות כחיית בר בסביבתה הטבעית, ולא בין אינספור מבקרים. אם רוצים לשמור על חיות אלו כפי ש"הבורא" התכוון, יש להניח להן לחיות את חייהן במשך רוב שעות היממה. זו הסיבה לניטור כניסת המבקרים ולהגבלת הביקור לשעה אחת בלבד למשפחה (של גורילות. לא של מבקרים!), וגם זה בקבוצות מצומצמות בגודלן. כמו שאומרים: ברואנדה בעלי החיים חשובים יותר מהתיירים!

על כל פנים, הפניית המשאבים הללו לתועלת האוכלוסייה היא המפתח לשיתוף חיובי של האוכלוסייה בפרויקט – שיתוף המוביל לשימור ערכי הטבע, תוך הבנה שזהו מקור המחייה עיקרי באזור. פיתוח תיירותי נוסף צפוי להביא לשיפור מתמיד ברמת החיים של תושבי האזור. התייר המטייל במקום מופלא זה כחלק מטיול ברואנדה חייב להבין, שמלבד סקרנות והנאה, יש כאן גם סוג של שליחות – תרומה לקהילה ושימור ערכי הטבע.