יער הגשם של ניונגווה Nyungwe ומסלול צמרות העצים (הקאנופי טרייל)

היער היפה ביותר במרכז אפריקה

בפינה הדרום מערבית של רואנדה, בקרבת הגבול עם השכנה הקטנה מדרום בורונדי, שוכן לו יער גשם – יער ניונגווה. מכל יערות הגשם במרכז אפריקה, יער ניונגווה הוא ככל הנראה השמור ביותר מפני השפעת בני האדם. היער נמצא באזור התָחום בין שני הנהרות הגדולים של אפריקה: נהר קונגו ממערב, והיובל המערבי של הנילוס ממזרח.

בשנת 2004 הוכרז האזור פארק לאומי. למעשה אפשר להבחין כאן בשרשרת של פארקים – אגם קיוו מצפון מערב ליער, ופארק קיבירה, שהוא למעשה המשכו של פארק ניונגווה מדרום בשכנה בורונדי.

תעודת זהות יער ניונגווה

הפארק, ששטחו כמעט 1,000 קילומטרים רבועים, כולל מגוון של נופים: יערות גשם, חורשות במבוק, כרי דשא, ביצות וקרקעות לחות. בתחומו של הפארק הר בשם ביגוגו Bigugu, המתנשא לגובה של 3,000 מטרים. המגוון של הנופים השונים מייצר תתי-אזורים הנבדלים זה מזה בנוף, בצמחיה ובבעלי החיים, אשר הופכים את הפארק לעשיר במיוחד במגוון בעלי החיים וסוגי הצמחים הגדלים בשטחו.

עושר של צמחיה ובעלי חיים

בתוך הפארק חיים 13 מינים של קופי אדם. הידועים שבהם הם השימפנזים וקופי הקולובוס של אנגולה. יש בו 275 מיני ציפורים, 85 סוגי יונקים, 38 מיני זוחלים, 32 מינים של דו-חיים ויותר מ-1,000 מיני צמחים. חלק ממינים אלו הם אנדמיים (חיים רק באזור הזה) לחבל ארץ זה – היערות ההרריים של השבר האלברטיני (המקורות הדרום-מערביים של הנילוס המשתרעים בשטחיהן של המדינות טנזניה, רואנדה ובורונדי).

רשימת מיני קופים ביער: (רק חלק מהשמות היותר מוכרים תורגמו לעברית):

היסטוריה של יער ניונגווה

מעריכים שהיער עומד כאן מאות אלפי שנים. עדויות להימצאות בני אדם בסביבת היער, מגיעות כ-50,000 שנים לאחור.

הגרמנים ששלטו כאן בתקופת הקולוניאליזם הכריזו על היער כעל שמורת טבע כבר ב-1903. הבלגים, שהחליפו את הגרמנים אחרי מלחמת העולם הראשונה, השאירו את ההגדרה, אך לא כל כך הקפידו עליה. חוסר ההקפדה הביא לכך שעד 1973 נגרעו 150 קילומטרים רבועים משטח השמורה ( כמעט 15%) כתוצאה מכריתת עצים, מציד ומהשתלטות חקלאית על חלקות מתוך היער. ב-1969 הסתובבו בשמורה מאות פילים, ואילו ב-1999 (30 שנה מאוחר יותר) ניצוד הפיל האחרון, בציד לא חוקי.

ב-1974 הרגו את הבאפלו האחרון, ובאותו אופן דוללו מאוד אוכלוסיות הקופים וניתנו היתרים למסחר בעץ שנוצר מכריתת עצי היער. ב-1994, במהלך מלחמת האזרחים, יצאה המדינה מכלל שליטה, וקומץ של אנשי טבע הגנו בנפשם על אוצרות היער. רק ב-2005 הוכרז הפארק הלאומי תחת הממשל החדש כשמורת טבע , ומאז הסדר נשמר והמינים ששרדו מתאוששים בהדרגה.

כאמור, הפארק מכיל עושר גדול של מיני צמחים ובעלי חיים רבים ומיוחדים. עולם הצומח כולל יותר מ-1,000 מיני עצים, שרכים מיוחדים, כ-150 מיני סחלבים ועוד היד נטויה.

בפארק שבילים רבים, חלקם קלים וחלקם מתאימים יותר ל"מיטיבי לכת". אחד מהם מוביל למקורות ה"אמיתיים" של הנילוס. שביל אחר הוא שביל השימפנזים: זהו שביל שלאורכו חיות שתי קבוצות של שימפנזים שהגישה אליהם מותרת. הגישה כרוכה בתשלום ובלווי של ריינג'ר מקומי. כדי להגיע אל השימפנזים נדרשת הליכה של שעה עד שעתיים, ואז קבוצת התיירים המצומצמת, זוכה בחוויה בת שעה אחת קסומה, מרגשת ומהנה של מפגש מעורר השתאות עם יצורים נבונים ומופלאים אלו.

מסלול הקאנופי Canopy Walk הגשרים התלויים

האטרקציה הבולטת ביותר ביער הינה מסלול של גשרים תלויים  – הארוך והמרשים ביותר באפריקה.

האפשרות לחוות יער גשם בגובה צמרות העצים היא חוויה מפעימה טיול ברואנדה יביא אתכם לפארק המרשים הזה והיחיד במינו בעולם. עצם ההליכה בשבילים התלויים בגובה עשרות מטרים היא חוויה המזרימה קצת אדרנלין לגוף. האקוסיסטם (המערכת האקולוגית) שבצמרות העצים שונה בתכלית מזה של פני הקרקע: כמויות האור שונות וחלקי צמחייה שונים משמשים מזון שונה לסוגי בעלי חיים שונים. ההגנה המשופרת שמקנה הגובה והאפשרות להסתתר בין הצמרות הסבוכות יוצרות מגוון עצום ושונה של מערכות ביולוגיות, ואפשר לחוות את המערכות הללו רק אם מעפילים אל גובה הצמרות.

להולכים ב"שביל התלוי" מתגלים מראות ש"לא רואים משם": הקופים הנמצאים במרחק נגיעה, הזוחלים השוכנים גבוה מעל קרקעית היער, מיני ציפורים החיות, מקננות ומסתתרות בתוך העלווה העשירה של הצמרות וגם המבט מטה, אשר מאפשר לראות דברים מזווית שונה – כל אלה מגלים לתייר עולם שלם חדש ומסעיר.

הרעיון של "שביל צמרות" הועתק ממקומות אחרים בעולם. המסלול עצמו נבנה ב-2010 על ידי הרשות לפיתוח רואנדה. מבחינת הרשויות זהו עוד אמצעי כדי למשוך תיירים ולהאריך את שהותם ברואנדה ובכך להגדיל את הכנסות המדינה מתיירות. לתיירים זו הזדמנות לחוות חוויה אחרת, שאין כדוגמתה באזורים אלו של אפריקה.

השביל, שאורכו כ-160 מטר, תלוי מעל עמק צר ועמוק שתחתיתו נמצאת אי שם מטה, בעומק של כ-70 מטר. ההליכה בשביל נמשכת כשעתיים, והיא נותנת הזדמנות לצפות במצגת צבעים מרהיבה של ציפורים (כמעט 300 מינים שונים), בפרפרים בשלל צבעים, גדלים וגוונים, בקופים כחולים החיים רק כאן בגבהים, במינים רבים של סחלבים ובעוד מראות מרהיבים.

המלצות והערות לשביל התלוי:

  • מותר לילדים מגיל 6 ומעלה.
  • הגישה למסלול היא דרך שביל הליכה של כ-2 קילומטרים.
  • בעונות הגשומות (מרץ-אפריל-מאי ואוקטובר-נובמבר) השביל חלק, וההליכה בו פחות נעימה.
  • יש להצטייד בנעלי הליכה ובשכמיות או במעילי גשם.
  • רצוי להצטייד בחומר דוחה חרקים.
  • כדאי להביא חטיף ומים לדרך.
  • המסלול אינו מומלץ לבעלי פחד גבהים או למי שעלול להרגיש לא טוב במאמץ או בגובה.